בשנים האחרונות טרנד הבריאות ועשיית ספורט הפכו לדבר פופולרי כמעט בכל בית בישראל, אך לצד כל היתרונות שצצים עם הטרנדים הללו ישנם גם כמה פציעות שהופכות לשכיחות ואחד מהם הוא לא אחר מאשר שברי מאמץ. פציעה זו שאליה מתלווים כאבים גוברים ולעיתים קושי בהליכה, מתקיימת תחת כמה מצבים שונים כמו מאמץ יתר של הגוף, מחסור בשינה המתלווה אל שגרה ספורטיבית ועוד. לעיתים פציעות אלו יכולות גם לחזור ועל כן איתור הפציעה, תהליך ההחלמה והחזרה אל השגרה הופכים לשלבים קריטיים לעיתים יותר מאשר פציעות אחרות. לכן נשאלת השאלה מה היא הדרך הנכונה לטיפול בפציעה שכזו.
שברי מאמץ, אצל מי?
פציעה של שברי מאמץ מתקדמת בכמה חתכי אוכלוסייה, ראשית בחיילים וספורטאים צעירים שלעיתים "מעמיסים" תוכניות אימון או לא שומרים על שגרת תזונה מתאימה וזמן מנוחה מספיק. החתך השני הוא נשים בהריון שלעיתים עלולות לסבול ממחסור בסידן, הנמנה כאחד הסימפטומים לשברי מאמץ. החתך השלישי הוא כמובן בני הגיל שלישי אך אליהם נוסיף את אלו שרק החלו להתרגל לשגרת הספורט, בני הגיל השלישי סובל כמו נשים בהריון מירידה מדורגת באחוזי הסידן בגוף מה שעלול להוביל לשברי מאמץ באזורים שונים בגוף.
אלו שרק מתרגלים אל שגרת הספורט עלולים "להעמיס" כמו המתאמנים הצעירים ובכך לגרום לשברי מאמץ הלכה למעשה, לכן הטיפ לאלו המתחילים שגרה ספורטיבית הוא הדרגה.
איך מטפלים?
הסימפטומים לשברי מאמץ יכולים להיראות כדוגמת: נפיחות מקומית, כאב מוגבר, כאב המתחזק בזמן אימון, רגישות באזור וכאבים באזור גם לאחר מנוחה. שברי מאמץ מנגד למה שאפשר להסיק משמם, אלו שברי מאמץ קטנטנים המתמקדים באזורים רגישים כמו כפות רגליים וירחיים. את אופן האיתור של שברי המאמץ ניתן לבצע ב3 דרכים: מיפוי עצמות, MRI וצילום רנטגן עצמות. יתכנו מקרים שדרך אבחון אחת לא תצביע על שברי מאמץ ואילו דרך אחרת דווקא כן, לכן יש גם לשים לב לסימפטומים השונים ולהיות במעקב. עם זאת ישנם מקרים המצריכים ניתוח עם זמן החלמה די קצר, מקרים קלים יותר מצריכים מנוחה מוגברת ובחלק מהמקרים ישנו צורך בטיפול פיזיותרפיה או שימוש בקביים להליכה קלה יותר.