חודש: דצמבר 2020

הוא – פסיכולוג קליני. בתקופה הזו של הקורונה, מחויבותו למטופליו, מובנת וברורה. חלק ממטופליו הוא מקבל בקליניקה ועם חלקם הטיפול עבר לרשת האינטרנטית שהפכה להיות פתרון לעת מצוא. 

היא – הייטקיסטית. עובדת בחברה הנותנת שירותים למחקרים רפואיים. בתקופת זו של הקורונה, כשכולם מחפשים את החיסון למכה שבאה לעולם, ידיה מלאות עבודה. מפגשים אינטרנטיים סביב השעון עם לקוחות ברחבי העולם. לקוחות לא מתפשרים הדורשים את היענותה המלאה כדי שהם אלה שיגיעו ראשונים לחיסון המיוחל. 

להם שני ילדים – תלמידה בכיתה א' וילד בגן הנמצאים בבית בגלל מערכת החינוך הסגורה, בגלל שצריך ליישר את עקומת ההדבקה. הזומים, הקניית הקריאה, התרגול והעשרה שלהם באחריותם עכשיו. הם לא למדו בסמינר ואינם יודעים ללמד ילדה בכיתה א' קריאה וכתיבה. מצד אחד הילדים הם האוצר היקר, בבת עינם ואושרם של הילדים והתקדמותם חשובים להם הכי בעולם. מצד שני, לא מזמן קנו סוף סוף דירה, המשכנתא מעיקה, חייבים להחזירה. הבית, שפעם שררה בו שלווה ושמחה פתאום הפך למקום מלחיץ לכולם. אבא ואימא בפגישות עבודה, בין לבין זומים של הילדה, להפעיל את הילד בכל מיני פעילויות העשרה. את העבודה בחוברת הקריאה הילדה מושכת ולא נעתרת לקצב בו ההורים מנסים להובילה, והילד דורש את שלו כמובן. 

פה בדיוק נכנסת הסבתא לתמונה, היא הייתה שנים מורה. עד עתה הם שמרו עליה מפני הדבקה ונמנעו מלהיפגש איתה, היא כבר בגיל המסוכן! אך עכשיו, בלית ברירה, הם מקבלים את הצעתה להגיע יום יום ולהיות לילדה מורה ולילד גננת חביבה. ומעז יצא מתוק – גם הנכדה וגם הסבתא מגלות זו את זו מחדש, היא מתחילה ליהנות מהקריאה ובהתלהבות מראה בין זום של אביה לזום של אימה כמה יפה היא קוראת כבר, וכמה נפלא כותבת "רם בא" וגם "רמה באה". והבן שבגן משחק עם סבתא בכבאי, כל יום מחכה שתגיע כבר. שני הילדים יחדיו רוקדים, שרים ושמחים עם סבתם. והשקט והשלווה חוזרים למשפחה. אבא ואימא בשעות הבוקר בעיסוקם, סבתא והילדים בעניינם וכולם ומרוצים מהסידור החדש. אחה"צ שוב שקט ושלווה, כל הארבעה יחדיו, משחקים נהנים, צחוקים מהסלון, וארוחת ערב נעימה. רק הסבתא קצת עצובה כשמודיעים שחוזרים לגן ולכיתה א' גם.

באחד מחודשי הקורונה הראשונים הלכתי לי להתאוורר בקניות בסופר השכונתי, אליו ניתן היה להיכנס רק לאחר המתנה די ממושכת מחוץ לחנות; עברתי את "טקס" הכניסה, ומה עיניי רואות? כולם עטויי מסכות רצים בזריזות כמו במבוך בין שורות החנות למצוא את מבוקשם כדי לעזוב את המתחם במהירות האפשרית.

להבין מאחד הלקוחות או העובדים היכן נמצא איזה מוצר על המדפים, הייתה משימה בלתי אפשרית. לא נותרה לי ברירה אלא לחרוש את המעברים בחנות הלוך וחזור, עד שהגעתי סוף סוף למוצר המבוקש; הוא הסתתר במקרר הקפואים. בניסיון להסתכל מבעד לדלתות הזכוכית כדי לאסוף אותו נתקלו עיניי בשני אנשים, גבר ואישה, שנשענו כל אחד קלות על דלתות המקרר ולא אפשרו לראות את הנעשה בתוכו. למרות שעמדו במרחק אחד מהשני, ניתן היה להבחין לפי שפת הגוף שישנה קומוניקציה ביניהם. 

בניגוד לכל הלקוחות בחנות  שלבשו מה שנקרא בגדי בית, הרי שאותם אלה הנשענים על המקרר הבלתי מושג היו לבושים באופן שנראה היה שאמור להרשים את הצופה בהם. למרות המסכות, ניתן היה להבחין במבטי העיניים שלהם בהרבה התעניינות. הקשבתי לשיחה קצת מהצד,  והתברר לי להפתעתי שאינם מכירים כל כך. 

בניגוד לשאר העוברים ושבים בחנות, הם לא מיהרו לעזוב אותה. הרהבתי עוז, וניגשתי אל האישה בבקשה לפנות קצת את דלת המקרר כדי שאוכל להגיע למוצר נשוא עיניי. שמתי לב כשהאישה זזה לאחור, הגבר זז יחד איתה. המשכתי במסע הקניות,  וכשחזרתי בסיומו לאותו מקרר הופתעתי לראות את השניים עדיין משוחחים, רק ששני המטר כבר לא הפרידו ביניהם אלה הרבה פחות. עגלות הקניות שלהם היו די ריקות. שאלתי בחצי הומור "בתי הקפה סגורים?" השאלה שיחררה כנראה את המתח, ושניהם פרצו בצחוק. הרשיתי לעצמי להמשיך בהתעניינות ושאלתי "דייט ראשון..?" האישה הרכינה ראש בחיוך, הבחור הינהן, הרים את ראשו באומרו "יש ברירה? זה או להתייבש בבית או להסתפק בהיכרות ליד הקפואים. האמת, זה גם הרבה יותר חסכוני".

חייכתי באמפתיה לאישה, תוך כדי שאני מאחלת להם בהצלחה ומקווה בליבי שהאישה קיבלה את רעיון החיסכון ברוח טובה. 

מאז הקורונה, התא הזוגי שלי עלה מדרגה. אז נכון אנחנו כבר זוג די מבוגר, הילדים כבר לא בבית. אני והוא, הוא ואני בבית המשותף. שנינו עובדים מאז הסגר הראשון בבית המשותף, ופתאום ה"יחד" התעצם וגדל. לפני הקורונה הוא יצא מהבית מוקדם, כבר ב-5 בבוקר שמעתי מתוך קורי השינה את המפתחות המרשרשים ביציאתו לעמל. ואז עד הערב לא שמעתי ממנו דבר. בפעמים שהתקשרתי אליו הוא לרוב מיהר כי הוא ישב עם עמיתים בעבודה, כי הוא רץ לכאן, או לשם ואין רגע לשיחה בעבדות המודרנית של העבודה. הגיע הביתה עייף, ממש מותש ארוחת ערב ועיניו נסגרות מעייפות רבה.

כעת, כששנינו עובדים בבית בחסות הקורונה, יש זמן. במקום נסיעה מתישה לעבודה יש זמן איכות עם בן הזוג הנבחר. יוצאים יחד בבוקר לצעידה בחוף הים ולשחייה קצרה וחזרה הביתה. בזמן ההליכה יש זמן לשיחה, לגילוי מחדש האחד את השנייה. ארוחת בוקר משותפת, דבר שכבר 30 שנה לא יצא, למעט שישי או שבת. מתוך היחד כל אחד לעבודתו – לפרנסה. שנינו חולקים את אותו המרחב ומשתדלים להתחשב כל אחד בצרכי השני/ה. כשהוא בישיבה אני מורידה הילוך או עוברת למרחב אחר בדירה וכשאני בישיבה תורו לעבור. עתה, כשאנחנו יחד, בבית שהוא משרד אני רואה את העבודה הלחוצה שהוא נתון בה. את המעבר מישיבה לישיבה ללא יכולת נשימה ומבינה מדוע אז, כשהקורונה לא הייתה, הוא התקשה לנהל עמי שיחה באמצע יום העבודה. הוא, מצידו, מגלה עתה את סדר היום שלי ואת המגוון, מתוודע בין לבין לכל התפקידים עליהם אני אמונה ומתפעל מיכולת התמרון שלי ונזכר למה התאהב בי לפני עידן.

ביום יותר לחוץ שלו אני דואגת להיות המלצרית שמביאה אוכל, שתיה וזוכה לטיפ של חיוך מלא תודה וההפך גם – ביום עמוס שלי הוא בתפקיד העוזר הנאמן. בין לבין, שיחה על דא ועל הא והתייעצות קלה, וצחוקים וכייף יחד. בחסות הקורונה לומדים להעריך מחדש ולהודות על הבחירה הטובה זה בזו וזו בזה שעשינו אי שם בעבר.

נניח שמישהו היה עורך מחקר של יותר מ 70 שנה על הגורמים שיגרמו לכם להיות בריאים יותר, לחיות יותר זמן ובאיכות חיים טוב ולהיות באופן כללי יותר מאושרים. איזה מחקר מדהים זה היה, יכולנו לכוון את החיים שלנו כך שהם יהיו יותר מספקים, יותר ארוכים ובאיכות טובה יותר. לא הייתם לוקחים את התוצאות ומיישמים באופן מיידי ? אז זהו, שמחקר כזה מתקיים משנות ה 30 של המאה הקודמת והממצאים הם חד משמעיים ומאד ברורים. באוניברסיטת הרווארד עוקבים כבר 75 אחרי קבוצה של אנשים והמנהל הרביעי של המחקר מספר על התוצאות בהרצאת TED מאד מרגשת כאשר המסקנה של המחקר מאוד ברורה: איכות החיים שלכם תלויה באיכות הקשרים החברתיים שלכם. נכון, זה לא גילוי שיפיל מישהו מהכיסא כי התחושה שזה המצב קיימת כנראה אצל כולנו באיזה שהוא מקום אבל לשמוע מסקנות ממחקר כל כך ארוך זה כבר מחייב מחשבה ושינוי התנהגות.

גם המחקר של הרווארד וגם מחקרים רבים אחרים מראים שבני הזוג הם הקשר המשמעותי ביותר שיש לכם וקשר תומך וטוב ישפר לכם את הבריאות ויוסיף לכם שנים רבות וטובות. אז איך מטפחים את הקשר עם בן או בת הזוג ? למה אחוז כל כך גבוה של זוגות מתגרשים אחרי תקופה קצרה ? הסוד הוא לבנות שכבות של אינטימיות וקשר שכדאי להתחיל לבנות מיד בתחילת הקשר שמורכב מאינטמיות    . אל תאמינו לסרטים הרומנטיים שרואים בהוליווד, הזוגיות היא משהו שחייבים לטפח באופן יזום ועקבי לאורך השנים. תקבעו לכם דייט שבועי ותעשו משהו שאתם אוהבים. תפנו לכם כל יום זמן נוח לדבר אחד עם השני, לא רק על סידורים אלא איך הרגשתם במשך היום, מה עשה לכם שמח ומה עשה לכם עצוב ובעיקר תהיו תמיכה אחד בשני.

אז בואו נקיים כולנו קצת פחות זמן "מסכים" וקצת יותר זמן איכות עם בני ובנות הזוג שלנו. לא רק שנרוויח בריאות טובה אלא נעשה טוב למסגרת המשפחתית המורחבת שלנו ונביא תחושות טובות לסביבה שלנו.